מה אם נפסיק לראות חומרים ונתחיל לראות אפשרויות?
איך נראה המרחב כשהופכים את מה שיש למגרש משחקים של צבע ודמיון?
הי, אני רינת, אמנית פלייסמייקינג, מושג שהמצאתי כדי לתאר את היכולת להפיח חיים בקיים: לקחת פסולת, צמיגים או שאריות, ולהפוך אותם לאלמנטים מלאי הומור שמשנים פני מקום.
מבחינתי, מגבלות תקציב או זמן הן תמיד נקודת הזינוק לראות אפשרויות חדשות, ולעיתים קרובות אני עושה את זה יחד עם הקהילה שחיה במקום כדי לברוא מציאות חדשה.

כשניפגש, נלמד להחליף משקפיים ולגלות את האוצרות שמסתתרים ביום-יום.
אחרי שנים בהן טכניקות עבודה משוגעות בבטון נולדו אצלי בסטודיו, נראה איך גם חומר קשוח ואפור הופך בידיים שלכם לרך ומלא נשמה.
מעבר ליצירה, תצאו עם יכולת להסתכל על סביבתכם ולראות בה פוטנציאל אינסופי.
נשוחח על מה שחשוב, נצחק (ואולי גם קצת נבכה) ונאכל אוכל טעים שאבשל לנו בצ'יק צ'ק כמובן... ממה שיש.